אהבה מבעד לחלון: סיפור אהבתם של יוסף ואסנת יפי התואר בספר קדום 

אהבה מבעד לחלון: טלנובלה קדומה על אהבתם של יוסף הצדיק ואסנת, הנסיכה המצרית היפהפיה

בספרים שבעמק, חנות הספרים יד שנייה, ספרים משומשים,  שלי בקיבוץ בית השיטה נמצא ספר העוסק בדמותו של יוסף, שם הספר המשומש, יוסף משנה למלך מצרים מאת אפרים צורף.
במאמר אעסוק בפן אחד של דמות של יוסף - נישואיו לאסנת בת פוטיפרע במדרשים ובספרות המדרש והספרים החיצוניים.

 היופי כ"מיתוס כמיהה"

סוד קסמו של היופי הוא אחת מן התהיות העתיקות ביותר בתרבות האנושית.  דומה שלא אטעה אם אומר כי קיימת כמיהה סמויה בלב האדם למצוא ביופי את העדות להרמוניה ולשלמות בעולם, היפה הוא הטוב אולי ניתן להגדיר זאת כמיתוס המבטא כמיהה ,  שאלת היופי היא חובקת עולם משום שהיופי מתגלה בכל הוויות חייו של האדם באשר הוא, אנו מתפעמים מיופיו של העולם ונרגשים מיופיו של האדם או מיופיה של יצירת האדם – האומנות בשלל היבטיה.

אחת מהסתעפויותיו של מיתוס הכמיהה ליופי,  היא השאיפה האנושית למציאת תואם בין יופיו של האדם לבין אישיותו, ובמיוחד מכוון הדבר ליופיים של המנהיגים והגיבורים, אם נבחן את גיבורי ספרות העמים בעולם כולו, נראה כי מלכים ומלכות, נסיכים ונסיכות מתוארים, בדרך כלל, כיפי תואר.

גם כמה מגיבורי ומגיבורות המקרא מתוארים כיפי תואר, אבל  מתוך תיאורי יופים של גיבורי המקרא  מתגלה גם הדילמה שמעמיד היופי בפני הקורא: האמנם, באמת, מעיד היפה גם על הטוב?

המקרא מתאר את יופין של האמהות ומנגד נשמעים דבריו של החכם החותמים את ספר משלי: "הבל החן ושקר היופי" (משלי ל"א, ל').  מצד אחד מתאר המספר המקראי את יופים של יוסף ודוד ומאידך אנו למדים על  יופיו של אבשלום שהיה לו לרועץ. בכל אלה, ובאחרים, מעלה בפנינו המקרא את  הסתירה הנצחית בין הערגה  הבלתי מוסברת של האדם להרמוניה שבין היפה לבין הטוב  לבין שאלת התגשמותה של משאלה זו במציאות.

סיפור אהבתם של יוסף ואסנת

במאמר זה אציג את דמותם של יוסף ואסנת, כפי שהם מתוארים באחד מן הספרים החיצוניים מן המאה הראשונה לספירה לערך: "הוידוי והתפילה אשר לאסנת בת פוטיפרע הכהן"1. בבסיס היצירה עומדות ההנחה והאמונה של המספר כי קיים קשר בל ינתק בין הטוב לבין היפה:  יופיו של האדם מעיד על אישיותו, ועל התאמתו להיות מלך ומנהיג, ככל שהאדם "טוב" יותר כך יופיו גדול יותר. היופי בסיפור זה, הוא אחת מן ההוכחות לגדולתו של יוסף ולתכונות  המלכות שלו, ויופיה של הנסיכה, אסנת,  מעיד על שלמות תכונותיה ועל התאמתה להיות בת זוגו של המנהיג.

יוסף הוא הדמות הגברית הראשונה, שיופיה נזכר במקרא: "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה" (בראשית ל"ט, ו'). לפניו תואר רק יופיין של האמהות, שרה (בראשית י"ב, י"ד) רבקה (שם כ"ד, ט"ז) ורחל (שם כ"ט, י"ז), סיפור אהבתו לאסנת מתבסס על הפסוק המקראי: "ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטיפרע כהן און לאשה" (בראשית  מ"א, מ"ה),

המקרא מתאר בקצרה את נישואי יוסף לאסנת, ואת הולדת בני יוסף, מנשה ואפרים (בראשית מ"א, מ"ה, נ'). אחת מן השאלות שנשאלו במדרשים לגבי נישואים אלה היתה, כיצד יתכן שיוסף נשא לעצמו אישה נוכריה. הפתרונות שניתנו לכך היו כי אסנת היתה בתה של דינה שנולדה לה לאחר שנאנסה בידי שכם בן חמור, יתכן שהאגדה דורשת כאן את השם "אסנת" המזכיר באליטרציה שלו את האונס של דינה (ואולי גם את המילה "אסון"):

           שכב עמה והרתה וילדה את אסנת… וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לבית  פוטיפרע.. והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה עמה כבת, וכשירד יוסף למצרים לקחה לו לאשה"  (פרקי דרבי אליעזר ל"ז) כך גם  תרגום יונתן: "ויהב לי ית אסנת דילידת דינה לשכם ורביתה איתת פוטיפרע" (תרגום: ויתן לו את אסנת שילדה דינה לשכם ותגדלה אשת פוטיפרע) (תרגום יהונתן לבראשית מ"א, מ"ה); וראה גם תרגומו של יונתן לבראשית מ"ח, ט'. מסורת אחרת היא שאסנת התגיירה ולאחר מכן נישאה ליוסף:     יש נשים חסידות גיורות כשרות מן הגוים ואלו הן: אסנת, צפורה וכ"ו (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תע"ד) 

המסורת על התגיירותה  של  אסנת התגלגלה בוודאי בעם ישראל בערוצים שונים ומתגלה גם בסיפור  שלפנינו: סיפור על אהבתם ונישואיהם של יוסף ואסנת, ניתן למצוא את אוסף המדרשים בספר הנפלא של גינצבורג אגדות היהודים (חלק ג' ע' 89-95 וההערות של גינצבורג על מדרשים אלה)

 הסיפור נכתב בידי יהודי שחי במצרים במאה הראשונה לספירה, ומשקף אולי,  את  השאלות שעלו בעניין הגיור במצרים של תקופה זו.

הסיפור מספר על אסנת בן פוטיפרע כהן און אשר בנו של פרעה התאהב בה, אך אביה ביקש להשיאה ליוסף. אסנת מתנגדת בתחילה מפני שיוסף היה עבד בעברו אך כשהיא רואה מן החלון את יופיו היא מתאהבת בו.   יוסף מסרב להינשא לה מפני שהיא עובדת אלילים. אסנת מתפללת וצמה עד שאלוהים נענה לתפילותיה. מלאך אלוהים מצווה עליה לטבול ומאכיל אותה חלת דבש מפרחי גן העדן והיא הופכת לאחרת ולמאמינה באלוהיו של יוסף. היא משתנה ויופיה גדול כל כך עד שיוסף איננו מכירה ועליה להזדהות בפניו, ואז היא מספרת לו על אמונתה החדשה.  בסופו של דבר נישאים יוסף ואסנת  בברכתו של פרעה מלך מצרים.

אחד מן המוטיבים המרכזיים בסיפור זה הוא סיפור יופיו של יוסף:  אסנת עוזבת את אמונתה לאחר שהיא רואה את היופי של יוסף. :

וכך מתפללת אסנת:

ועתה חוסה עלי, אלוהי יוסף,

כי דברתי, אנוכי, דברים רעים בשגגה…

ועתה הנה השמש ממרום אתא אלינו ברכבו…

כי מי יש באנשים ילד  יפעה אשר כזאת

ואי רחם יהרה אור כמוהו?

ממחקרים שונים עולה כי השמש, הזיו והאור הם מן המאפיינים המרכזיים המעידים על יופים של הגיבורים בספרות היהודית העתיקה.

בהמשך חוזרת אוסנת על דברים אלה, היא מכנה את יוסף "בן האלוהים"   ואומרת:

           כי מי באנשים ילד יפעה שכזאת

           ומי עוד חכם ואדיר כיוסף.

יוסף – הצדיק יפה התואר

 נראה, כי כאשר מדובר באהבה "לגיטימית" מקבל היופי  משמעות חיובית ביותר.   הסיפור מעמת את אהבתם ה"טהורה" של יוסף ואסנת בניגוד למשיכה של נשים נוכריות אל יופיו של יוסף.  כאשר רואה יוסף את אסנת בראשונה, הוא מבקש לסלקה מסביבתו:

         יען אשר פחד יוסף פן תצק לו גם היא, כי הציקוהו כל הנשים …             ורבות נשים ובנות     המצרים אשר ראו את יוסף ותתענינה מפני יופיו".

 במדרש אנו מוצאים רעיון דומה:

 את מוצא, בשעה שיצא יוסף למלוך על מצרים היו בנות מלכים מציצות עליו דרך  החרכין והיו משליכות עליו שירין וקטלין ונזמים וטבעות כדי שיתלה עיניו ויביט בהן אף על פי כן לא היה מביט בהן (בראשית רבה צ"ח, י"ח).

יופיו של יוסף בסיפור זה מכשיר אותו לנישואין עם אסנת, תיאור זה הוא יוצא דופן, משום שבדרך כלל תכונת היופי איננה מרכיב בתכונות המאפיינות את הגבר ה"מבוקש" לנישואין.

יתכן כי  יופיו של יוסף הוא המשכנע את אסנת להתגייר משום שיש ביופי הזה מגע של האל, וכאשר מכירה  אסנת שאלוהי יוסף שונה מהאלים להם היא עובדת, היא מממירה את אמונתה באלילים באמונה באלוהיו של יוסף. היופי, הוא עדות בעיניה ובעיני המספר, לברכת האל השורה על יוסף.

הגישה הזו, הרואה את הקשר בין יופיו של יוסף לבין אישיותו  מצויה גם בספרים אחרים בני המאות הסמוכות לראשית הספירה הנוצרית. ספר "צוואות השבטים", אחד מן  הספרים החיצוניים, שזמן כתיבתו קרוב לזמן כתיבת סיפור אהבתם של יוסף ואסנת, אומר:

לכן היה יוסף טוב תואר ויפה מראה כי לא שכן בו כל רע,                    כי יגלו הפנים מקצת מצוקת הנפש (צוואות בני יעקב. שמעון ה' א') .

מחבר  "צוואות השבטים" רואה ביוסף דמות זכה וטהורה. גם גישתו של יוסף בן מתתיהו,  שכותב את ספריו לאחר חורבן בית שני בסוף המאה הראשונה לספירה בערך ומכיר, בוודאי, את המדרשים שהילכו בעם בזמנו,  קרובה לגישתו של מחבר צוואות השבטים, והוא מתאר את הקשר הישיר בין הופעתו החיצונית של יוסף לבין מעלותיו הרוחניות:

            יעקב אהב את יוסף שנולד לו מרחל מכל שאר בניו,  על שום יפי הגוף ומעלות  הנפש שלו שהיה מצויין בתבונה יתרה (יוסף בן מתתיהו. קדמוניות היהודים, א' ספר שני, ג' א').

 אחד מן החוקרים, אוגוסטין, הכותב על היחס ליופי בכתבים  היהודיים מן הזמן האמור, טוען כי ניכרת בהם השפעת החשיבה ההלניסטית על היהדות של אותה תקופה. לכן הם מרחיבים את תיאורי היופי של הגיבורים, ורואים בדרך כלל קשר הדוק בין יופיו של האדם לבין מעלותיו הרוחניות.   במקורות אלה קיימת הנחה אפריורית שתיתכן התגשמותה של  אותה כמיהה אשר בה קיימת התאמה בין יופיו של המנהיג לבין אישיותו.

אסנת-גיורת יפת תואר

את דמותו של יוסף מלווה דמותה של אסנת, גם לגביה ניתן להבחין בגישה  המבליטה את הקשר בין יופיה לבין התנהגותה. אסנת מתוארת כעובדת אלילים אשר מתאהבת ביוסף כאשר היא מבחינה ביופיו הרב ובאישיותו. יופיה של אסנת וסביבתה המפוארת מתוארים בהדגשה רבה כדי לתארה כמתאימה ליוסף, אבל  יוסף מסרב לראותה עד שתעזוב את עבודת האלילים. אסנת צמה כמה ימים ומתפללת וכאשר תפילותיה מתקבלות מתגלה לה מלאך המודיע לה על כשרותה להינשא ליוסף.

המהפך שהיא עוברת והפיכתה מעובדת אלילים לנערה המאמינה באלוהיו של יוסף הופך גם את הופעתה למרשימה ביותר.

           ותבוא אסנת אל חדרה ותפתח את ארונה

           ותוצא את שמלתה הראשונה כברק למראה

ותתלבש ותחגור את אזור הבוהק והמלכות

 והאזור ההוא שזור אבנים טובות…

ותאמר לנערתה "הבי נא לי מים טהורים מן המעין"

 ותרכן אסנת אל המים באגן אצל הקונכיה

 ויהיו פניה כשמש ועיניה ככוכב השחר בזרחו.

כאשר יוסף מביא את אסנת לפני פרעה, פרעה "משתאה" בראותו את יופיה וקורא ליוסף "בן אלוהים הבכור" ולה הוא קורא "בת עליון".

הדגש בסיפור הוא על הפיכתה של אסנת לבעלת יופי מאיר כחמה, בעקבות השינוי באמונתה.  רק כאשר יופיה תואם את התנהגותה, היא נמצאת מתאימה ליוסף.

הסיפור כאן מציג את התגשמות הכמיהה להרמוניה ולהתאמה מושלמת בין יופיו של המנהיג לבין אישיותו, וכך מתואר יוסף  כמנהיג המושלם הן בהופעתו והן בהתנהגותו ובאישיותו.

 גם בתיאורי דמותה של אסנת מתגלה אידיאל זה של התאמה מושלמת בין היופי לבין ההתנהגות, אך כאן המטרה היא שונה מאשר בתיאור דמותו של יוסף, יופיו של הגבר – המנהיג תואם את אישיותו והתנהגותו, יופיה של האשה נועד כדי שתהא ראויה לנישואים למנהיג. ככל שהאשה יפה יותר, כך היא מוסיפה עוד מימד לשלמותו של הגבר, המנהיג.

מתגלה כאן גם היחס ליופיה של האשה, כפי שהוא מופיע באגדות רבות בעם ישראל ובאגדות העמים, האשה, הנסיכה צריכה להיות יפה ומושלמת, לא כדי להעיד על כישוריה ויכולותיה, אלא  כדי להיות ראויה להיות בת זוגו המנהיג הנערץ.

חז"ל ומיתוס הכמיהה ליופי

מאמר זה נכתב בעקבות מחקר נרחב יותר העוסק ביחסם של חז"ל ליופים של הגברים והנשים[21], במחקר זה עולה ההתלבטות של חז"ל על שאלת הקשר שבין הטוב והיפה. מול השאיפה להתגשמות מיתוס הכמיהה ליופי המתבטא בהרמוניה בין יופיו של המנהיג לבין תכונותיו, מציגים חז"ל שאלות, תמיהות ותהיות רבות שמערערות על אפשרות קיומו של האדם המושלם  היפה, החכם והטוב.  

ביבליוגרפיה

אפלטון (תש"ך). כתבי אפלטון, ג'. ירושלים: שוקן.

גינצבורג, ל'. (תשכ"ו). אגדות היהודים, ג' רמת-גן: מסדה.

גרזי, מ'. (תשס"ג). כולך יפה ומום אין בך (דיסרטציה). ניו יורק: The Jewish Theological Seminary.

הרטום, א', ש'. (עורך ומתרגם) (1969). הספרים החיצוניים, א', תל-אביב: יבנה.

פלוסר, ד'. (1985). הקדמה ליוסף ואסנת - רומאן יהודי הלניסטי (בתרגומו של ג. צורן). דפים למחקר בספרות, 2. עמ' 83-73.

צורן, ג'. (מתרגם) (1985). הוידוי והתפילה אשר לאסנת בת פוטיפרע הכהן.

דפים למחקר בספרות, 2, עמ' 113 – 83.

קלוזנר, י'. (תש"י). אסנת ויוסף, בתוך: אנציקלופדיה עברית, ה', ירושלים: חברה להוצאת אנציקלופדיות, עמ' 39-37.

שוהם, ג', ש'. (2004). ניצחון המובסים. בתוך: שחר, א'. (עורך). החיים כמדרש, תל-אביב: ידיעות אחרונות.

Augustin, M. (1983) Der schone Mensch im Alten Testament und im Hellenistischen

Judentum. New York: Werlag Peter Lang,

Feldman, H. L. (1998) Josephus's  Interpretation of the Bible. Berkley, University of California Press.

Hollander, H. W. (1981)  Joseph as an Ethical Model in the Testaments of the Twelve Patriarch. Leiden: E. J. Brill,

1. צורן, ג'. (מתרגם) (1985). הוידוי והתפילה אשר לאסנת בת פוטיפרע הכהן. דפים למחקר בספרות, 2., עמ' 113-83. להלן: צורן.

 2. פלוסר, ד' (1985). הקדמה ליוסף ואסנת - רומאן יהודי הלניסטי (בתרגומו של ג. צורן). דפים למחקר בספרות, 2, ע' 73.

   על פנימיותו, מידותיו הטובות של יוסף נראות גם מיופיו".